מה עושים עם הילדים? טיפים לימי מלחמה

מאת אסף פרסיה, המנהל החינוכי של עמותת פטריציו פאולטי בישראל

בימים קשים ומרובי חוסר ודאות, ילדים מושפעים לא רק ממה שקורה סביבם, אלא בעיקר מאיך שהמבוגרים סביבם מגיבים למה שקורה. כמבוגרים, יש לנו תפקיד משמעותי בהגנה עליהם – לא רק פיזית, אלא גם רגשית.

מניסיוננו בעבודה חינוכית של מעל ל-20 שנה עם בני נוער במצבי סיכון, ובפרט מאז ה-7 באוקטובר במסגרת "חוות מרפא רשפון", ליקטנו עבורכם כמה עקרונות שיעזרו לכולנו להתמודד נכון עם המצב – ולחזק את הילדים שלנו.

ההמלצות מבוססות על שיטת "החינוך לאלף השלישי" של קרן פטריציו פאולטי, שצברה ניסיון בעבודה עם קהילות וילדים באזורים מוכי אסון, כמו לאחר רעידת האדמה בטורקיה ועם פליטי המלחמה באוקראינה.

1. אתם חשובים – והם מתבוננים

ילדים הם כמו ספוג, והם לומדים קודם כל מאיתנו המבוגרים. הם מתבוננים בנו כל העת, לומדים מהתגובות שלנו ומחקים גם את המצב הרגשי שלנו. ניסויים שנעשו בתחום הפסיכולוגיה החינוכית הראו שכאשר תינוק נחשף לגירוי לא מוכר – כמו ליצן או אדם זר – הוא קודם כל מסתכל על ההורה כדי להבין איך לפרש את הסיטואציה. האם זה מסוכן? האם אפשר להישאררגוע? הלמידה הזאת נמשכת לאורך כל שנות ההתפתחות של הילדים, ומדגישה את תפקידנו כמחנכים.

אז נכון, אנחנו לא תמיד מצליחים להיות רגועים, אבל גם הניסיון להישאר יציבים, לקחת נשימה עמוקה, או פשוט להודות שאנחנו חוששים – כל אלה נותנים לילד מודל להתמודדות.

וזכרו: כשאתם מתמודדים, אתם גם מחנכים.

חשוב גם להקדיש לעצמכם רגעים קצרים למילוי מצברים: נשימות, ספורט, שיחה עם חבר, מדיטציה, או כל דבר שעוזר לכם "להתמשאב". היכולת להחזיק עבור הילדים תחושת ביטחון – גם אם לפעמים היא רופפת – היא המפתח.

2. יצירת סביבה בטוחה

כל חשיפה של הילדים למראות קשים, דיבורים על חששות, או חדשות – היא גירוי עוצמתי מאוד שעלול לערער אותם.

הנה כמה עקרונות פשוטים ליצירת סביבה בטוחה:

3. היו קשובים

ילדים לא תמיד אומרים מה הם צריכים. לפעמים הם פשוט שותקים, בוהים, מדברים על המצב רק עם אחרים או מתכנסים בעצמם. לכן חשוב שנהיה קשובים לילדים, וננסה לזהות סימני מצוקה.

שימו לב לסימנים הבאים:

הדרך הכי טובה לעזור היא קודם כל להקשיב ולתת מקום לתחושות ולרגשות של הילד. אפשר גם להודות שאין לכם את כל התשובות: "גם לי קשה לפעמים, אבל נשתדל לעבור את זה יחד", לעשות פעילויות שעוזרות לעבד את החוויות ולתת להן ביטוי.

ואם אתם מרגישים שמצבו של הילד מדאיג במיוחד – למשל, ירידה קיצונית בתפקוד, הסתגרות ממושכת, קשיים מתמשכים בשינה או באכילה, תגובות רגשיות עוצמתיות במיוחד, או כל שינוי קיצוני אחר – חשוב לפנות לייעוץ מקצועי.

4. שגרה היא חשובה

דווקא בתקופות כאוטיות, ילדים זקוקים לעוגנים קבועים. זה לא אומר שחייבים לוח זמנים מדויק, אבל עוגנים ברורים – ארוחה, זמן מסך, שעת שינה, טיול יומי, שיחה עם סבתא – עוזרים לילד לדעת למה לצפות, ומחזקים את תחושת השליטה.

ודווקא כשהכל מסביב מתערער, השגרה הופכת קריטית במיוחד.

אפשר גם בבוקר לעשות עם הילדים הכנה למה שצפוי להם היום:

"עכשיו נכין ארוחת בוקר, אחר כך משחק, בצהריים נאכל יחד, בערב נראה סרט".

וככל שתשמרו על עקביות – תופתעו לגלות שהילדים מחפשים בעצמם את הסדר והמסגרת.

5. הזמן שלפני השינה

זמן ההירדמות הוא רגע רגיש במיוחד. נסו להפחית גירויים לפחות חצי שעה לפני השינה: עמעמו אורות, הורידו קצב, התכרבלו יחד לקרוא סיפור.

מומלץ ליצור טקס קטן וקבוע לפני השינה: למשל, לשבת יחד, לקרוא סיפור – במיוחד כזה שמדבר על התמודדות או תקווה. סיפורים פועלים כמו זרעים שנזרעים במחשבה התת־מודעת של ילדכם, וממשיכים לפעול גם אחרי שהספר נסגר והאור כבה.

עוד כלי חשוב הוא "סיכום של היום": שבו עם הילד וספרו בקצרה את מה שעברתם – הדגישו רגעים טובים, אך תנו מקום גם למה שהיה פחות פשוט.הרעיון הוא לא לשנות את מה שקרה, אבל כן להציע פרשנות אחרת ופרואקטיבית לאירועים. כך אתם עוזרים לילדיכם לעבד את החוויות, לשחרר מתחים ולהניח את מה שמכביד לפני השינה. זהו גם זמן שבו צפים לפעמים שאלות או רגשות שלא קיבלו מענה – אפשר להקשיב ולהתייחס ברוגע.

6. מה אומרים לילדים?

ילדים מטבעם סקרנים, אבל לא תמיד הם יודעים איך לשאול או לבטא את הדאגה שלהם – לפעמים ייקח להם זמן עד שיפנו אליכם. התפקיד שלנו הוא לכבד את הקצב שלהם, להקשיב בתשומת לב, ולהיות זמינים עבורם.

כאשר ילד שואל או זקוק להסבר על מה שקורה, הנה כמה עקרונות חשובים:

עם ילדים מעל גיל 7 – אפשר לשתף גם ברגשות בצורה מותאמת ומתווכת:"גם אני מרגיש/ה קצת עצוב/ה, כי אני רואה את הנזק שהמלחמה גרמה.""יחד עם זאת, אני מרגיש/ה הקלה לדעת שיש הרבה אנשים שעוזרים ונמצאים איתנו." "העזרה מגיעה ממקומות רבים, ואנחנו יודעים שהמצב ישתפר בהדרגה."

והכי חשוב: הילדים לא מחפשים הסברים מושלמים, אלא את תחושת הביטחון והקרבה – לדעת שיש להם על מי לסמוך, שאתם כאן ותמיד תהיו כאן עבורם.

7. כוחה של הקהילה

אחד מגורמי החוסן הכי חזקים – הוא החיבור לאחרים. השתדלו במידת האפשר להיות עם אנשים נוספים, משפחה או חברים, ולא להישאר לבד.כשיש הזדמנות – אפשרו לילדים לשחק עם ילדים אחרים, גם אם זה במקלט, בחצר, או בסלון עם השכנים.

זה עניין עתיק, לא סתם בני אדם חיו בשבטים לאורך ההיסטוריה. זה עוזר(גם לילדים) להרגיש פחות לבד ומפחית את רמות הלחץ והחרדה.

*הכותב הוא המנהל החינוכי של עמותת פטריציו פאולטי בישראל, מפעילת פרויקט נערי האור וחוות מרפא רשפון.