הכל באמת אפשרי

פרק שמיני

זהו סיפור שחייב להיות מסופר. סיפור של גבורה. סיפור שמראה, שהכל אפשרי, באמת! את שגיא
הכרתי דרך אשתו. יום אחד קיבלתי טלפון מהכלא, ושגיא סיפר לי שהוא אמור להשתחרר לתקופת השליש שלו, אך אם לא יהיה לו מעסיק שיוכל לקחת עליו חסות ולהעסיק אותו, הוא לא יוכל להשתחרר. לא יודע מה איתכם, אני לא הכרתי את העולם הזה. התברר לי, שלאסירים יש אפשרות, לסיים את תקופת השליש האחרונה, של המאסר שלהם, במאסר בית. זאת על מנת שיוכלו להתחיל להתרגל, לחיים האזרחיים, להקל עליהם במעבר מהכלא לחברה. שגיא נשפט לשלוש שנים, על הונאות של כרטיסי אשראי. את השנה האחרונה, יכל למלא במאסר בית, עם אזיק על הרגל למעקב, כשהוא כל יום צריך ללכת לעבודה במשרה מלאה, ולחזור עד 20:00 הביתה. שאלתי אותו מה האפשרויות שלו. הוא סיפר לי שיש מעסיקים שמוכנים, אבל הם מנצלים אסירים משוחררים, מאחר והם לא משלמים להם. מכיוון שלאסירים האלטרנטיבה היא לחזור לכלא, הם לא מתלוננים. התחלתי לחפש לשגיא עבודה. שאלתי חברים, מכרים, אך אף אחד לא הסכים. כולם חששו. פחדו להכניס לעסק שלהם אסיר. הרגשתי עמוק בפנים שאני לא יכול לאכזב אותו. הרגשתי שזה שווה את הניסיון. הסכמתי להעסיק אותו אצלי בעסק, שהיה מרכז הדרכה ברמת השרון. שגיא הגיע אליי. ראיתי אותו מרחוק מתקרב. גבר צעיר וחסון. מלא בקעקועים. נראה מאוד קשוח מרחוק. ככל שהתקרב, ויכולתי להביט בעיניו, זיהיתי נשמה רכה ועדינה. אחרי שעתיים, מצאתי את עצמי יושב איתו על ספסל מחוץ לעסק, בזמן ששגיא בוכה מכל הלב, ומשתף אותי בסיפור חייו המורכב. מעבר לכך שנולד לתוך מציאות מורכבת, לסביבה אלימה, נגע בי במיוחד כשסיפר לי מה הוביל אותו להתחיל לנהוג באלימות. בבית הספר היסודי, כך אמר, עדיין הרגיש ילד טוב. הוא סבל מהתעללות של חברים מהכיתה. הם היו מכים אותו, צוחקים עליו. יורדים עליו. יום אחד, הם גנבו לו את התיק, וחירבנו בתוכו. שגיא כל כך נפגע, וזעם, שהחליט להכות את הילד שעשה את זה. הוא הכה אותו כל כך חזק, לראשונה בחייו. כתוצאה מכך קרו שני דברים. הראשון, שהוא הבין שהוא חזק ויש לו כח רב. והדבר השני, שהתחילו להתייחס אליו אחרת. לרכוש לו כבוד. לחשוש ממנו. הוא הבין שזו הדרך לרכוש כבוד בעולם הזה. ומאז, התחיל להשתמש באלימות, בכוחניות. זה הגיע לכדי סכסוכים, דקירות, כנופיות רחוב. הוא סלל את דרכו בקרב משפחות הפשע. אביו היה לוקח אותו בתור נער להשתלט על דירות נטושות. היה שולח אותו לאסוף כספים מקזינו לא חוקי. עד שהגיע להונאות בסכומים גדולים של חברות האשראי. הוא עשה זאת בדרך כל כך מתוחכמת, שמצביעה על היצירתיות שלו, על החכמה הגדולה שלו, על רוח היזמות, ועל האומץ. מיד בתום השיחה, עם דמעות בעיניים, הבנתי ששגיא הוא נשמה מיוחדת. הרגשתי עמוקות, שאם הוא יקבל הזדמנות אמיתית, הוא ייקח אותה בשתי ידיים. נתתי לו את המפתחות לרכב שלי, את כרטיס האשראי של העסק, ושלחתי אותו לרכוש כמה דברים שהייתי צריך. הוא היה המום. לא האמין. חשב שאני מנסה אותו. אבל יחד עם זאת, אמר לעצמו, כך סיפר לי בדיאבד, שהוא לא יבגוד באמון שנתתי לו. כך התחילה מערכת היחסים הכל כך מיוחדת שלנו. שגיא התחיל בתור מנקה במרכז ההדרכה. אחר כך ניהל את המחסן, קיבל אחריות על הרכש. הצמדתי אותו לאביב, שניהלה את העסק. אביב היא מנהלת מוכשרת, ולקחה את ההזדמנות בשתי ידיים. היא חנכה אותו, עשתה לו מנטורינג, ולימדה אותו את רזי הניהול. אחרי כשמונה חודשים, הוא הרגיש גאה בעצמו על הדרך שהוא עושה. שגיא החליט לבקש מהוועדה, שתאריך לו את השעות שיוכל להיות בחוץ. במקום שיחזור הביתה ב 20:00, שיחזור ב 22:00. הוא ניגש לוועדה, והתייצב מול השופט, כשהוא משוכנע שיסכימו. הרי הוא כל כך השתדל, היה אותנטי, האמין בדרכו. השופט הביט בו, וטען שבגלל העבר שלו, הוא מסוכן ולא אמין, ולכן הוא לא מסכים. שגיא כל כך נפגע, כעס, התאכזב, שהוא חזר הביתה, ולא הגיע לעבודה שלושה ימים. אספתי אותו ונסענו לבירה בים. הוא סיפר לי שהוא מרגיש חוסר אמון מהמערכת, ולכן החליט שהוא חוזר לסורו, שלא מגיע להם שהוא יתאמץ. הקשבתי לו. שמעתי איך התגובה הזו של השופט נופלת על מקום פנימי, עמוק, שהוא חווה כל כך הרבה פעמים בחייו. מקום שלא מאמין בו. ״כמה פעמים עמדת מול שופטים ושיקרת? כמה פעמים, בחורים צעירים אחרים, עמדו מולם ושיקרו? למה אתה רוצה לקבל אמון? אם תצפה שהשוטרים, הסוהרים, השופטים, או כל אדם אחר, יצליח לראות אותך, או אם אתה חושב שאתה עושה את זה עבורם, אתה תתאכזב ולא תגיע לשום מקום. אתה צריך לעשות את הדרך הזו עבור עצמך, מכיוון שאתה יכול, מכיוון שמגיע לך!״ באותו הרגע, ראיתי כיצד משהו בתוכו השתנה, לתמיד. הוא הפנים את אחד הרעיונות בעיני הגאוניים שספגתי בחיי: ״אני לבד, אף אחד לא יכול להבין אותי, ורק אני יכול לעשות עבור עצמי״. מאותו היום, הוא הפסיק לצפות. עברו שנים, עד שהיחס השתנה כלפיו. עד שהשוטרים התחילו להאמין לו ולכבד אותו. עד שבלשי המשטרה לא עצרו אותו כל פעם שנתקלו בו. אבל באומץ רב, בנחישות בלתי רגילה, הוא התמיד בדרכו. התגבר על קשיים רבים לאורך הדרך. לאחר כשנתיים, הוא ניגש אליי, ואמר שהוא החליט לעזוב ולהקים עסק משלו. הוא הקים עסק לעיצוב הבית Multi-Style בוטיק לעיצוב הבית, והיום הוא מתקין יחד עם אחיו, פרקטים, דקים, פרגולות ונותן פתרונות מגוונים לבית. על שגיא אני סומך בעיניים עצומות. ביתי תמיד פתוח בשבילו. הוא אדם נדיר, ואני אוהב אותו ומעריך אותו. חשוב לספר את הסיפור, כי הוא סיפור של השראה. כעת אנחנו עובדים על מצגת שיוכל להעביר בבתי ספר, ולפגוש נערים ונערות ולהראות להם שאפשר אחרת. כיום מתפרנס בכבוד, ובעיקר, ממשיך להיות עדות אמיתית וחיה, לאפשרות, לפוטנציאל, להזדמנות להשתנות. שגיא, וסיפורים כאילו, מחזקים את האמונה בבני אדם, בפוטנציאל האנושי, באפשרות הקונקרטית להשתנות. ואני מבטיח להמשיך ולהביא את הסיפורים של הגיבורים, אשר כנגד כל הסיכויים, בחרו בחיים, בחרו בחופש, בחרו בשינוי, ועשו את זה בגדול!