מהו עסק חברתי

"תוכל לייעץ לנו בנושא עסקים חברתיים?" זו שאלה שאני נתקל בה יותר ויותר. הניסיון שצברתי בתחום, והעובדה שהצלחתי להקים ולבסס מודל עובד ומצליח, הופך אותי לאט ובהדרגה למומחה בתחום, ואני מאוד שמח לחלוק את הידע שצברתי, מכיוון שאני רואה בכך שליחות אמיתית, והלוואי ואנשי עסקים מצליחים ומוצלחים רבים, יחליטו להשקיע מזמנם ומרצם לעסקים חברתיים.

לאורך כמעט 20 שנות פעילות ראיתי במו עיניי מאות עסקים שראו עצמם חברתיים נפתחים ונסגרים. לכולם כוונות טובות וניסיון אמיתי וכן להעניק לחברה הזדמנות אמיתית דרך תעסוקה. ועדיין, יש כמה עקרונות שנשמטו לאורך הדרך .

בסדרת מאמרים זו שתתפרסם במהלך השבועות הקרובים, אנסה לפרוס מעט מהעקרונות, או לפחות את עקרונות הבסיס, על מנת שמי שמעוניין לפתוח עסק כזה, או לחלופין נמצא בעיצומה של פעילות וזקוק לנקודת מבט נוספת, יוכל לקבל אותה.


תחילה - מהו עסק חברתי?

לפי ההגדרה של מוחמד יונס, זוכה פרס נובל לשלום, שטווה את השם לראשונה עת הקים את בנק גרמין - עסק מדהים בבנגלדש - בנק חברתי למיגור העוני – ההגדרה היא :

״עסק חברתי הוא עסק שפעילותו מוכוונת למימוש מטרות חברתיות. כאשר הרווחים כולם חוזרים אל העסק עצמו ולא מחולקים לבעלי המניות, וזאת על מנת להגדיל את ההשפעה החברתית."

המונח "עסק חברתי" מייצר בלבול בקרב רבים היות ונהוג לכנות מגוון רחב של תחומים תחת הקטגוריה של "עסקים חברתיים" כדוגמת החקלאי שמוכר את הסחורה שלו ליד ביתו, או עסקים קטנים ומקומיים. לא שזו לא מטרה נעלה, אך היא איננה עסק חברתי. זהו עסק לכל דבר ועניין.

פרויקט נערי האור הוא מודל לעסק חברתי על כל המשתמע מכך, היות ולאורך כל השנים נשאר עסק ללא מטרות רווח. Non profit. גם פה יש לחדד. אין הכוונה שהעסק לא מנסה להשיא רווחים, אלא שכל הרווחים מושקעים חזרה בעסק. פרט למשכורות, בגובה סביר, כל ההכנסות מושקעות בפיתוח הפעילות.

לפיכך, ברור שהדבר הראשון החשוב בהקמת עסק חברתי, או בהצלחתו, הוא פוקוס ברור לגבי השינוי החברתי שהוא מתעתד לחולל. במאמר שאייחד רק לנושא הזה, אסביר לעומק כיצד חוסר פוקוס בעסקים חברתיים יכול להפיל אותם. כמו בכל עסק, הפוקוס, הוא עיקר העניין.

כדוגמא לכך – בעסק החברתי של נערי האור - בני הנוער תמיד היו ותמיד יהיו עיקר העניין. הם אינם נערות ונערים עם מוגבלויות, אלא בעלי פוטנציאל מאוד גבוה להצליח. הם זקוקים להכוונה שתסייע להם לתעל את החוויות שהם חוו בעבר לעבר מקום קונסטרוקטיבי, בונה. הגדרת קהל היעד, הוא נקודה קריטית בהצלחה. לדוגמא, תעסוקה לאנשים עם מוגבלויות, תהיה מאוד שונה מתעסוקה לאסירים משוחררים או לנשים דתיות שלא יכולות לצאת מהכפר ולכן נמצאות חסרות מעש. במקרה של נערי האור, קו הייצור צריך להיות מאתגר, והציפייה היא לעמוד בסטנדרט איכות גבוה מאוד. כמו כן, יש לקחת בחשבון כיצד הפעילות תשפיע על החברה. לדוגמא צמצום אלימות, רווח כלכלי לחברה (במקום לשבת בכלא הם יתרמו את חלקם לקופת המדינה) וכו׳.

שני פסי הרכבת של העסק החברתי

עסק חברתי נוסע על מסילת רכבת, המורכבת משני פסים. פס חינוכי-טיפולי-חברתי-ערכי, מצד אחד, ופס עסקי-שיווקי-מכירתי, מצד שני. חייב להיות קשר בלתי מנותק בין השניים. מגוון המוצרים ואופי הפעילות העסקית, בין אם היא יצרנית או שיווקית, חייב להיות בהלימה מוחלטת לקהל המוטבים שנבחר. כל השיקולים העסקיים חייבים להיות קשורים לחלוטין להחלטות החברתיות. גם על כך תוכלו לקרוא במאמר הבא



המודל הפיננסי

הנקודה הבאה היא המודל הפיננסי. הרבה מהעסקים החברתיים כושלים בגלל מודל פיננסי לא מדויק. יותר מדי היסמכות על תרומות או על כספים ממשלתיים ייעודיים, או לחילופין יותר מדי היסמכות על מכירות, יכולים לפגום ואף להפיל את המודל.

הניסיון שצברנו לאורך השנים בהן שוכלל ודויק המודל העסקי-חברתי של נערי האור, אפשר לנו לגבש פילוסופיה שמוכיחה את עצמה לאורך השנים. המודל נשען בעיקרו על גיוון מקורות הכנסה המחולקים לפי:

1. הכנסות מהמגזר הראשון - כספי ממשלה, מדינה, ורשויות מקומיות. כאן נכנסות גם קרנות או גופים שקיבלו כסף מהמדינה במטרה להשקיע אותו במטרות דומות לשלנו. 2. הכנסות מהמגזר השני - המגזר העסקי. כאן נכנסות כל ההכנסות ממכירות של מוצרים ושירותים. 3. הכנסות ממגזר שלישי - באופן מסורתי מכונה פילנתרופיה. אנחנו מגדירים את ההכנסות הללו כהשקעות חברתיות, ואת המשקיעים עצמם משקיעים חברתיים.


לסיכום, אני חושב שעסקים חברתיים הם העתיד שלנו כחברה. בחברה קפיטליסטית, שבה המיסים והרווחים מופנים לרווחה, נוצר פער גדול שרק הולך ומעמיק את הפערים בחברה בין אלו שיש להם, ובין אלו שלא. ולא מדובר בכסף, אלא, ובעיקר, בכישורי חיים שמאפשרים הצלחה. כמו ביטחון עצמי, אמונה ביכולות, והבנה עסקית, פיננסית, עמוקה.

שילוב של אוכלוסיות חלשות בעסקים מצליחים, מאפשר להם להיחשף למודלים מצליחים, ולכן לבנות בתודעה שלהם ראיית עולם אחרת. לכן כולי תקווה שיותר ויותר אנשי עסקים ישקיעו בפיתוח של עסקים חברתיים, כמו גם אנשי טיפול וחינוך.

יחד עם זאת, חייבת להיות התמחות, מקצועיות בתחום. אנשי עסקים לא מבינים את הפן הטיפולי כפי שאנשי טיפול אינם מתמחים בצד העסקי, וכאן נדרש גשר להגשמת החזון.


אני מקווה שנהניתם מהמאמר.

אתם מוזמנים ללחוץ להמשיך לעקוב דרך הפייסבוק, האינסטגרם או דרך האתר, ולהמשיך ולהתעדכן בפעילות ולקבל ראשונים את המאמרים הבאים בסדרה.

מוזמנים לפנות אליי כאן או בפרטי לכל שאלה, או ייעוץ, ואני אשמח לתרום מעצמי.