סיפור יציאת מצרים - מסע של שינוי

עודכן: 27 באפר׳

מאת נערי האור

עושים שינוי בעולם והופכים אותו למקום טוב יותר


"סיפור יציאת מצרים מלמד אותנו כיצד לצאת למסע של שינוי, להתגבר על הפחדים, לפעול בנחישות עם אמונה וחזון, ולנוע לעבר מקום טוב יותר, הארץ המובטחת."

רני אורן, מייסד ומנכ"ל פרויקט נערי אור


הקדמה וברכה

סיפור יציאת מצרים הוא אחד הסיפורים המשמעותיים והמפורסמים ביותר בעולם. יהודים, מוסלמים, נוצרים ובני תרבויות נוספות ממשיכים לספר את סיפור יציאת מצרים מזה דורות. הסיפור הזה, כמו כל סיפור, מכיל בתוכו ערכים רבים ויכול להיות כלי חינוכי ממעלה ראשונה, לא רק לילדים, אלא גם למבוגרים.


משלים וסיפורים עם מוסר השכל היו לאורך כל ההיסטוריה האנושית כלי אפקטיבי להעברת מסרים וללימוד. תקשורת זו (שאני מכנה תקשורת עקיפה, בניגוד לתקשורת ישירה שבה מסבירים את הדברים ישירות), שפועלת גם בשירים, במשחק ובתיאטרון, בסרטים, בציור, פיסול ועוד, מצליחה להגיע לחלקים העמוקים ביותר בהוויה האנושית - אל התת מודע, ולייצר בהם סמלים, ארכיטיפים, אמונות ותפיסות פנימיות עמוקות המשפיעות בסופו של דבר על ההתנהגות שלנו ביום יום.


את סיפור יציאת מצרים, כמו כל אגדה, אפשר לקרוא כסיפור שקרה באמת או כמשל. אך הדבר החשוב באמת בסיפורים הללו הוא לנסות לדלות מהם את הנמשל של הסיפור, לקבל מהם סימני דרך, אינדיקציות, אבני דרך, נקודות ציון שיכולות להראות לנו כיצד להמשיך ולהתפתח, ולעזור לנו לדלות את התובנות וההבנות שמאפשרות בהירות בחיינו בדרך אל יעדנו.


סיפור יציאת מצרים הוא סיפור קלאסי של יציאה מעבדות לחירות, של התחלה בנקודה נמוכה עם הבטחה ברורה לצאת ממנה ולהגיע לנקודה גבוהה יותר - לארץ המובטחת, למקום אידיאלי, לגן עדן, למקום שכל אחד מאיתנו חולם בתוך תוכו להגיע. כל אחד מאיתנו, עמוק בפנים, רוצה להיות חופשי ומאושר. כל אחד מאיתנו היה רוצה לחיות בסביבה שבה החלב והדבש נובעים מאליהם, כלומר בסביבת אדמה פורייה (וכפי שהפרה זקוקה למרעה ירוק וחי על מנת לתת חלב טוב, והדבורה זקוקה לפרחים על מנת לתת דבש איכותי, כך גם האדם זקוק לשלוות נפש כדי להיות חופשי ומאושר).


בסיפור יציאת מצרים קיימות כל האינדיקציות שאנו זקוקים להן. על מנת לצאת למסע התפתחותי רוחני-פנימי ולעבור מעבדות לחירות, להשתחרר מהמצרׇים הפנימיים שלנו (המגבלות המנטאליות והאמונות כגון: "אני לא יכול", זה בלתי אפשרי", "לא אצליח לעולם") ולנוע לכיוון החלום, החזון, ללא מורא, דרך כל האתגרים שמסע כזה מחייב, כמו הצורך לזוז ממקום מוכר וידוע למצב של אי ודאות. הדבר דורש קודם כל אמונה. להאמין בכלל שזה אפשרי. אחר כך תקווה. בלעדיה, בכל אתגר, בכל רגע של קושי, אנחנו נסוגים לאחור. זה דורש להתעמת עם הקולות הפנימיים ולייצר מולם אפשרות אחרת. החלק הזה שאומר "לא!", ולא מוכן לאפשר לנו לזוז ממקום אחד למקום אחר – הוא חזק ואיתן, וינסה להילחם בנו. מכיוון שהוא חושש מהשינוי ורוצה להשאיר את הדברים כפי שהם. גם אם זה לא הכי טוב, הוא שורד, והוא לא רוצה לקחת סיכונים מיותרים. להצליח לעמוד בנחישות מול הקול הזה, ולהגיד לו בהתמדה, שוב ושוב, שיש אפשרות אחרת, שאנחנו רוצים לעצמנו חיים אחרים. התהליך דורש כוח פנימי, שבסיפור יציאת מצרים מיוצג על-ידי קולו של אלוהים.

אלוהים מתגלה בפני משה ואומר לו שיקום ויוציא את העם מעבדות לחירות. משה מאוד ספקן, לא מאמין, הוא מעיד על עצמו שהוא חלש, שואל "מי אני שאוכל לעשות זאת". ואלוהים אומר לו "אני אהיה מאחוריך". אלוהים בסיפור הוא ייצוג אמיתי וריאלי של אפשרות. הוא אותו החלק בתוכנו שהוא לא אנחנו, זה שגדול מאיתנו, שמכיל אותנו, ושמסמל עבורנו את האפשרות להיות משהו אחר: טוב יותר, חזק יותר, חומל יותר, אוהב יותר, מאמין יותר, נחוש יותר, שקט יותר, רגוע יותר, מכיל יותר גדול יותר,וכל דבר נוסף שאנחנו מאחלים לעצמנו. משה משתכנע לנסות, וכך מתחיל המסע.


כל אינדיקציה בסיפור היא בעלת משמעות. משה אומץ על-ידי אם מצריה, בתו של פרעה, שהניקה אותו והיתה מסורה אליו, הוא גדל בתנאים שרבים היו מייחלים להם - כנסיך בארמונו של פרעה, אך יחד עם זאת, זו לא היתה הסביבה הטבעית שלו, ולא המקור שממנו הוא הגיע. העובדה שמשה לא גדל בסביבה הטבעית שלו, אלא בסביבת הארמון, הביאה אותו לתהליך של חיפוש עצמי, וכחלק מהתהליך הזה הפך משה לרועה צאן. בחירה זו אינה מקרית. אחד הסמלים העתיקים ביותר בהיסטוריה האנושית למנהיגים בתחילת דרכם הוא הדימוי של רועה הצאן. הרועה חייב לכוון את העדר לייעדו ולשמור עליו מפני הזאבים, הטורפים ושאר הסכנות שבדרך. כשקוראים את הסיפור בתשומת לב, ניתן למצוא בו את כל הסממנים החשובים לתהליך פנימי ואת הדרך להניע את חיינו למקום טוב יותר.


אז מהם העקרונות החשובים ביותר בסיפור?


הריבוי שבתוכנו

תחילת המסע היא במצב של עבדות במצרים (מצרים מסמלת גבולות, מגבלות), יחד עם מצב של חוסר אחדות פנימית. קיימים 12 שבטים ועם ישראל לא מאוחד בתוכו. חוסר האחדות הזה לא מאפשר לו לזוז יחד לעבר המטרה. בהקבלה, אם נתבונן בחיינו היומיומיים, נראה שגם אנחנו לא מאוחדים בתוך עצמנו. נראה שיש בתוכנו חלקים שונים,"אני" שונים, שכל אחד מהם רוצה דברים שונים, ולעיתים קרובות אפילו סותרים. "אני" אחד בתוכי מחליט לעשות דיאטה ועם הגיעי למסעדה "אני" אחר בתוכי מנסה לשכנע אותי לאכול עוגת קצפת, וכך מתחיל דיאלוג פנימי (שלא לומר מאבק) בין החלקים השונים שבתוכי. "אני" מחליט לקום מחר בבוקר מוקדם כדי ללמוד, אבל כשהשעון מצלצל "אני" לא רוצה לקום, ומנסה להרוויח עוד קצת זמן במיטה החמימה. קיימים בתוכנו לפחות 12 חלקים נפרדים, שלכל אחד מהם רצונות ותשוקות משלו.


ההרגלים הישנים

קשה לנו לצאת לדרך חדשה מכיוון שיש לנו הרגלים. לרוב מדובר בהרגלים חזקים שהתקבעו במהלך השנים, בדפוסי התנהגות ובקבעונות שקשה לנו לוותר עליהם. וגם אם אנחנו לא ממש אוהבים אותם, אנחנו יודעים איך לחיות איתם. למדנו כבר איך להצליח לשרוד ואיך להתנהל בעולם יחד איתם, ולשנות אותם זה אומר להיכנס למימד של חוסר ודאות, ולכן לסכנה אפשרית. באופן פרדוקסלי אנחנו מעדיפים את חיי העבדות תחת פרעה, כי שם אנחנו כבר יודעים למה לצפות, ואפילו הקושי כבר מוכר וידוע. בחירה בשינוי המצב עלולה להרע את המצב. בהתאמה, מיד אחרי שמשה דורש מפרעה לשחרר את בני ישראל, פרעה מגיב בקשיחות ומקשה עוד על חייהם, והם מיד מתלוננים בפני משה: למה הרעת את מצבנו? במילים אחרות, החלקים האלה בתוכנו מעדיפים לא לעשות רעש, כי כך לפחות המצב לא יורע.


משה בחיינו

בתוך כל אחד מאיתנו ישנו גם חלק אחר. חלק נועז ואמיץ, שיכול להוביל את העם הגדול שבתוכנו לעבר מקום טוב יותר. החלק הפנימי הזה גם מדבר אלינו כל הזמן, ואומר לנו שיכול להיות טוב יותר, זה משה.


האמונה

משה לא יכול לפעול לבד. הוא נבהל, בורח למדבר והופך לרועה צאן. ורק כאשר הוא פוגש את הסנה הבוער ושומע את אלוהים קורא לו, הוא מקבל אומץ לעמוד מול פרעה. הדבר הראשון שמשה עונה כאשר אלוהים קורא לו הוא "הנני". "הנני" מתייחס לנוכחות שלנו. אנחנו יכולים לחיות חיים שלמים ללא מוכנות אמיתית לשינוי חיים של הישרדות, מתוך חוסר נוכחות ועם ההרגלים הישנים, שלמרות שאנחנו לא מאושרים איתם אנחנו מסוגלים לשרוד. להגיד "הנני" משמעותו להיות נוכח, להגיד "אני קיים", "אני כאן", "אני מוכן", בפתיחות לקלוט את המסר ולשמוע את מה שיש לחיים להגיד לי. כוחה של האמונה הוא שמניע אותנו קדימה.


החזון

"וארד להצילו מיד מצרים, ולהעלותו מן הארץ ההיא, אל ארץ טובה ורחבה, אל ארץ זבת חלב ודבש". יש אמונה, יש תקווה, ויש חזון. אנחנו יודעים לאן אנחנו הולכים. אנחנו מדמיינים משהו אחר, משהו טוב יותר וזה נותן לנו את הכוח לזוז, לעזוב את הישן כדי למצוא את החדש, שהוא כמובן טוב יותר. לא מספיק להאמין שאפשר, צריך גם חזון ברור, לטובת מה אני רוצה לעשות את השינוי.


תקשורת

קיימים שלושה סוגי תקשורת בעולם – תקשורת חיצונית-פנימית, שהיא היכולת שלנו לקלוט את הגירויים מהסביבה, להבין אותם, לעבד אותם ולאחסן אותם בזיכרון. תקשורת פנימית-חיצונית היא היכולת להגיב למציאות, לענות לשאלות ולמצוא בתוכנו את התשובה המתאימה לכל סיטואציה. ביניהן, יש צורת תקשורת שהיא החשובה ביותר, אך שהיא גם לעיתים קרובות המוזנחת ביותר,זוהי התקשורת הפנימית-פנימית, התקשורת שלנו עם עצמנו. על מנת לגייס את הריבוי שבתוכנו לכיוון מטרה, עלינו לרתום תחילה את הקול הפנימי ואז לשכנע את כל החלקים. רק לאחר שמשה עונה לאלוהים "הנני" וכשהוא מאמין בכוחו וביכולותיו, הוא משכנע את עמו שזה אפשרי. תחילה הוא עובר דרך זקני ישראל, וכשהם משתכנעים אחרי שהוא מראה להם את כוחו, העם כולו משתכנע שזה אפשרי.


ליצור אחדות

כדי ליצור אחדות, חייב להיות גורם אחד מאחד, לרוב זהו גורם חיצוני, שאיננו תלוי, ושמאפשר לכולם לראות משהו גדול יותר. הדרך היעילה ביותר לאחד גורמים שונים היא באמצעות מטרה משותפת, מטרה שגדולה יותר מכולם, ושכולם מוצאים בה ערך. אחדות עם ישראל המפולג בתוך עצמו בימי פרעה מוכיחה זאת, וכך גם קרה לאורך כל ההיסטוריה. אומה יכולה להיות מחולקת בתוך עצמה למחנות, אך כאשר אומה אחרת מאיימת עליה, היא מתאחדת על מנת לעמוד מול האיום.


התמדה

שום שינוי לא קורה ברגע. יתרה מזאת, כשמתחילים תהליך של שינוי אמיתי, לרוב בהתחלה יש הרעה במצב, מכיוון שאנחנו יוצאים מאזור הנוחות והביטחון, ממקום שבו הכל ברור לנו, ונכנסים למרחב של חוסר ודאות, ולכן של חוסר ביטחון, היכן שהדברים לא ברורים, ולכן יש סבירות גבוהה יותר שנטעה. זה יכול להתפרש, אם לא מכירים את התהליך הזה לעומק, כהרעה במצב. לכן, עלינו לקחת בחשבון ששלב כזה יגיע, ולהמשיך להסתכל קדימה לעבר המטרה בהתמדה, ועלינו לא להיכנע לרצון לחזור להרגלים הישנים. למרות שיהיו קולות פנימיים שיקראו לנו לוותר, שיראו לנו שהכל נהיה גרוע יותר, שאנחנו לא בדרך הנכונה, ושלא רק שאין תוצאות חיוביות, יש אפילו תוצאות רעות.

ואז הפיתוי ללכת אחורה הוא גדול. למרות זאת צריך להמשיך קדימה. עם ישראל נדרש ללכת 40 שנה במדבר, דור שלם התחלף עד שהם זכו להגיע לארץ זבת חלב ודבש, ולמרות כל הקשיים, הפקפוק והחשש, הם המשיכו הלאה, מתוך אמונה בדרכם למקום טוב יותר.


התקופה שבה אנחנו חיים מאופיינת ברמה גבוהה של אי וודאות, מגפת הקורונה, שינויים פוליטיים וההתחממות הגלובלית הם רק חלק מהדוגמאות לכך, וכל זאת קורה תוך כדי התמודדות עם המלחמות המקומיות והפנימיות של כל אחד ואחת מאיתנו. בעולם טכנולוגי שלא עוצר, השינוי הפך להיות הקבוע החדש, ומצב זה עלול להביא רבים מאיתנו לתחושה של אי ודאות, תסכול ופחד שלעיתים יכול להיות משתק.


בני הנוער שעמם אנו עובדים נולדו אל תוך העולם המהיר הזה, ומרבים מהם נוכל לקבל השראה ליכולת להסתגל לשינוי. נערי האור מוכיחים לנו זאת על בסיס יומי, כשהם בוחרים בכל יום ביומו להרים את הראש מחדש ולבחור בדרך אחרת, מיטיבה ומעצימה.


בפרויקט נערי האור, הנערים והנערות שלנו שותפים מלאים לעשייה, הם עוסקים בפיתוח, בייצור ובשיווק של נרות וסבונים במסגרת בתי המלאכה לייצור מוצרי בוטיק, וכל זאת תוך כדי שהם רוכשים כישורי חיים ונהנים מפעילות העשרה. אך הפעילות האמיתית היא הבחירה שלהם בעצמם. בחירה שאיננה מובנת מאליה לאף אדם, ובטח לא לנער או לנערה הנמצאים במציאות מורכבת שלרוב לא מאפשרת ומגבילה. נערי האור בוחרים להשיל מעליהם את ההרגלים הישנים, ולמרות החששות ואי הוודאות, הם נותנים את אמונם בתהליך ובאנשים הנפלאים שמלווים אותם במהלך היומיום כחלק מהפרויקט. התוצאה מופלאה – הם מגלים את יכולותיהם ואת העוצמה שלהם.


כל מצב של קושי, חוסר או אי וודאות יכולים, אם רק נאפשר זאת, ללמד אותנו משהו חדש, דרך חדשה שמתוכה נוכל לצמוח למקומות ולאפשרויות שלא חלמנו עליהם. בואו נלמד מנערי האור: להתגבר על מכשולים, לדעת לעצור ולהתבונן פנימה ולהאמין בעצמנו.


אנחנו מאחלים לכולנו התבוננות פנימית מעמיקה שתביא לצמיחה ולהזדמנויות חדשות, ומזמינים את כולכם להדליק את האור הפנימי שבכם.


צוות עמותת פטריציו פאולטי להתפתחות ולתקשורת בישראל

פוסטים אחרונים

הצג הכול