חיפוש

שגיא

פרק שלישי


"אתמול בלילה הוא נעצר!״ זו היתה אימו בטלפון, שבישרה לי ששוב אמיר נעצר. היא היתה מאוד כעוסה. מאוכזבת. ״תגידי לו שאני פה בשבילו, תמיד!״, אמרתי לה בתגובה. היא היתה המומה. ציפתה שאכעס, שארצה לנתק קשר.

אם יש משהו שראיתי בחיי כהורה, זה שהילדים שלנו מנסים אותנו שוב ושוב. מכירים את הסיטואציה הזו, שאנחנו מסתכלים עליהם, אומרים ״לא!״, והם בכל זאת מציירים על הקיר או משליכים על הרצפה?.. הגעתי למסקנה, שהם בודקים איפה יעבור הגבול שלנו. עד כמה האהבה, הסבלנות, יכולת ההכלה שלנו. עד כמה נצליח להמשיך לאהוב אותם ולרצות אותם, למרות ההתנהגות שלהם. הרגשתי באותו הרגע שדווקא עכשיו יש הזדמנות לבנות ביננו אמון.

הדבר המדהים שאני למדתי מהקשר עם אמיר, הוא שמאוד קשה לצאת מהסביבה הטבעית, מהסביבה שנוצרה, בעיקר שמדובר בקשר עם המשטרה, ואחרי שנולדים וגדלים בשכונה שמוכרת למשטרה.

יום אחד נסעתי לאסוף את אמיר מהבית. יצאנו מהשכונה ופנינו לעבר רמת השרון. אחרי כמה דקות, עצרה אותנו ניידת סמויה. הבלש הסמוי ניגש לחלון שלי, והסתכל על אמיר. אחר כך הסתכל עליי וביקש תעודות. אחרי שבדק אותי, הוא התחיל לתחקר בהתחלה אותי ואחר כך אותו. ניסה


להבין האם הרכב גנוב. למה שאני אהיה איתו וכו׳. אחרי שהלך, אמר לי אמיר : ״הוא עקב אחרינו כבר מהשכונה. ראיתי אותו כל הזמן. הוא מכיר אותי ואני אותו. הוא כל הזמן מחפש אותי״.

אחרי שאמיר חזר לבית הספר, הוא חתם על הסכם עם ההנהלה, ובו התחייב לא להסתבך בקטטות ובאלימות. הוא סיפר לי שילדים מבית הספר, שידעו שהוא בתקופת מבחן, היו שמים לו רגליים במדרגות, מתגרים בו, והוא היה צריך להילחם בהרגלים שלו, להתאפק, לבלוע. מאוד הערכתי את המאמצים שעשה. לוקח הרבה מאוד זמן, ובעיקר מאמץ גדול לנקות תדמית לא טובה, שם לא טוב. הרבה פעמים הרהרתי על המונח השגור בפינו : ״בעזרת השם״. בדרך כלל מתייחסים לשם ככינוי לאלוהים. אני חשבתי על זה בהקשר נוסף. השם שלנו. השם שעשינו לעצמנו הולך לפנינו. בעזרתו, דלתות נפתחות, או לחילופין נסגרות.

אז כאן הזמן לחשוף ולגלות, שאמיר הוא שם בדוי. לילד שהכרתי בכיתה ו׳, לפני יותר מעשרים שנה, קוראים שגיא. שגיא סנטוריני.

למי שקרא את הפוסטים הקודמים, ושואל את עצמו מדוע כיניתי אותו אמיר, הסיבה היא שרציתי לתת לו מרחב, אבל הוא ניגש אליי כמה פעמים וביקש שאכתוב שזה הוא.

שגיא עבר דרך מדהימה עם עצמו. פעם היה מתבייש בעבר שלו. היום הוא מבין שהוא מהווה דוגמא, שהוא מודל לאפשרות אמיתית לעשות דרך נפלאה.

שגיא בן 32. אם תשאלו אותי מה מהות הקשר ביננו, יהיה קשה לי להגדיר אותו. משפחה? חברות? אבהות? חונכות? לא יודע. אני יודע שזה קשר מאוד מאוד עמוק. עברנו יחד כל כך הרבה!! אני מאוד אוהב אותך שגיא, מעריך אותך, ומאושר שנפגשנו והכרנו. אתה אדם מדהים! אני סומך עלייך במאה אחוז, מאמין בך, ובעיקר גאה בך.

שגיא היום בן בית אצלנו, ובמשפחה המורחבת שלנו. הוא לא רק התנקה מכל התיקים במשטרה, ומכל הקשרים למעשים לא חוקיים, הוא התפתח להיות אדם נפלא, רגיש לסביבה. מלא רצון טוב לעזור.

יום אחד הגיע אליי עם כתבה בעיתון, בה היה כתוב על אישה בת 26 עם שלושה ילדים שעומדת להיזרק לרחוב. יחד, עזרנו לה ולבעלה שהיה בכלא, וכמוהם, עזרנו שגיא ואני יחד להרבה משפחות.

שגיא חלם תמיד להיות עצמאי! היום הוא בעל עסק פרטי ללוגיסטיקה ושליחויות, עצמאי כלכלית, אפילו עוזר למשפחתו, הוא שוכר דירה בהרצליה, ובעיקר אדם נפלא!