top of page

נערי האור במדיה

27.11.2022

frogi

נערי האור: "באתי ממקום שאין בו חום ואהבה ומצאתי שם בית"

"נערי האור" משמש כמסגרת תעסוקתית לבני נוער בסיכון ומלווה אותם בתהליך החל מפתיחת חשבון בנק, טופס 101, הכשרה, למידה, עיצוב נרות בוטיק, שיווק ומכירת המוצר לבית הלקוח • ראיון עם המייסד והמנכ"ל, רני אורן ודויד, בן נוער על הפרויקט שמאפשר לבני נוער להשתלב מחדש בחברה


לקריאה באתר פרוגי - לחצו כאן




 

כמעט ואי אפשר שלא לשמוע על פרוייקט "נערי האור" שתפס בשנים האחרונות תאוצה. פרוייקט ששם דגש על עזרה לנערים בסיכון, בכך שמשמש עבורם כמסגרת תעסוקתית אחרי הלימודים ומסייע להם בעצם להשתלב מחדש בחברה.

הפרוייקט, שהוקם בשנת 2006 על ידי המנכ'''ל והיזם רני אורן, עוסק בעיצוב נרות בוטיק על ידי בני הנוער עצמם. במסגרתו, למעלה מאלפי נערים בגילאי 15 עד 18 אשר נמצאים בסיכון, מתקשים להשתלב במסגרות או נמצאים לקראת נשירה ממסגרות מסוימות לוקחים בו חלק באופן יומיומי, לאחר שעות בית הספר.


כיום "נערי האור" פועלים ב-3 מרכזי יום תומכים רב תחומיים: באשקלון, עראבה וחולון ובמקביל משתפים פעולה עם השירות לשיקום ונוער של משרד הרווחה וארגון "IVN", ארגון השקעות אימפקט התומך בפרויקטים שמקדמים אוכלוסיות מוחלשות בישראל, כמו הפרויקט עצמו. 

בראיון עם מייסד והמנכ"ל, רני אורן (48), אב לשניים ודויד (18) שלוקח חלק בפרוייקט כבר תשעה חודשים, הם מספרים לנו על הפרוייקט ומאחורי הקלעים.


איך בעצם נוצר הפרויקט ומתי? 

רני אורן: "כשהייתי סטודנט לפסיכולוגיה שנת א', עשיתי את פרויקט 'פר"ח', שבמסגרתו חנכתי את שגיא, עולה חודש מרוסיה ולאחר שנה נפרדנו. מאז לא שמעתי ממנו שנתיים ויום שישי אחד בצהריים הוא התקשר אלי וביקש ממני לבוא לפגוש אותו בחוף הים ובעצם פגשתי ילד בן 14 עם עשרות תיקים במשטרה שחי ברחוב, לא הסתדר באף מסגרת ולא הצליח למצוא את עצמו. ארגנתי לו עבודה בעסק המשפחתי שלנו וזו הייתה הפעם הראשונה שבעצם הבנתי, שתעסוקה היא כלי מאוד חשוב לשיקום של בני הנוער. כשהוא היה בן 18, הוא חזר לחיים הנורמטיביים, לבית, לבית הספר ואני המשכתי תוך כדי ללוות אותו. בנקודה הזו הבנתי שצריך להקים מסגרת מסודרת והקמתי בית מלאכה יצרני שמעניק לבני נוער עבודה ועל הדרך גם כישורי חיים."


איך הגעת לרעיון לייצר נרות כעסק?

רני אורן: "יום אחד ישבתי בבית קפה והיו שם מלא דלפקי עץ כאלה, שעליהם נרות גדולים ומסביב גושים של שעווה. אחראי המשמרת אמר לי שהם זורקים אותם לפח, כששאלתי אותו, אז ביקשתי שישמור לי אותם. ראיתי בזה פוטנציאל, אולם בשבילם זה פסולת ומשהו שהוא חסר ערך אבל בעיני זה תהליך של טרנספורמציה שמאד דומה למה שהילדים עוברים. את הנר אתה שם בתוך המיכל, אתה מדליק אש ומייצר רוח ואז אתה בעצם ממיס את העבר, ממיס את הקושי ומחזיר את החומר למצב הנוזלי ושם אתה פוגש את הפוטנציאל שלו. אתה יכול לתת לזה צבע מחדש, ריח חדש ולקבל סימבול של אור, של תקווה ושל חיים שזה הנר. כך החלטתי לייצר נרות וכך קם הפרויקט 'נערי האור'". 

כבן נוער, איך שמעת על "נערי האור"?

דויד: "בעיקרון אני נמצא בפנימייה ותוך כדי הפנימייה, נתנו לנו אופציה לצאת לעבוד, עשיתי ל'נערי האור' ריאיון והתקבלתי. בהתחלה לא התחברתי לפרויקט כי לא הכרתי איך מייצרים את הנרות, לא הבנתי את תהליך העבודה ובכנות היו גם ימים שלא רציתי להגיע. רק אחרי שהייתה לי שיחה עם המנהל עבודה, שהסביר לי כמה דברים חכמים שאני עד היום מודה לו עליהם, נשארתי שם.


איך נוצר החיבור הראשוני בינך לבין בני הנוער? 

רני אורן: "באותה תקופה, היה לי קשר עם ראש עיריית הרצליה לשעבר יעל גרמן ואמרתי לה על שגיא, הנער שחנכתי ועל הבעיות שיש לו. היא קישרה אותי לגורמים ברווחה ובחינוך ובסופו של דבר, דרך הליווי של שגיא ודרך הקשר עם כל המסגרות, למדתי להכיר את העולם הזה. כשהחלטתי להקים את העמותה, יצרתי קשר עם קרן 'פטריציו פאולטי' שזו קרן שעוסקת בחינוך ובמחקר והיא גם פיתחה שיטה לחינוך לערך השלישי וזו שיטת החינוך שהכי התחברתי אליה. מאז ועד היום הקרן מלווה אותנו בכל הצד החינוכי המחקרי וכל אנשי החינוך שלנו עוברים הכשרה בשיטת החינוך". 

דויד: "האמת שהחיבור הראשוני בינינו היה מאוד טוב, הוא קיבל אותי ממש בזרועות פתוחות, כל משמרת חיבק אותי, שואל לשלומי והרגשתי שאנשים באמת אוהבים אותי. זה באמת עשה לי טוב, כי באתי ממקום שאין בו חום ואהבה, גדלתי תקופה ברחוב ומצאתי שם בית".


איך אתה מגייס את אותם הנערים לפרויקט? 

רני אורן: "בתחילת הדרך של הפרויקט, אנחנו הקמנו חווה אצל חבר שהיה אחד ממייסדי העמותה ומפה לאוזן הילדים הגיעו. אחרי כמה שנים התחברנו עם משרד הרווחה, שהיום הוא השותף העיקרי שלנו. רוב הילדים הם מאותרי רווחה המופנים אלינו דרך כל מיני מסגרות. כשמגיעים אלינו אנחנו עושים איתם תהליך מסודר של קליטה, הם ממלאים קורות חיים, מגישים מועמדות ומביאים 2 המלצות. אחר כך, הם עוברים ראיון עבודה מסודר ונקלטים. כשהם נכנסים למסגרת, אנחנו פותחים איתם חשבון בנק, ממלאים טופס 101. לנערים גם יש תלוש שכר, חוזה העסקה והם מתקבלים כעובדים מן המניין, מקבלים את השכר שלהם בהעברה בנקאית לתוך החשבון וזה מאוד חשוב לנו, כי אלו חלק מכישורי החיים המרכזיים שאנחנו עושים".


כמה בני הנוער לוקחים חלק פעיל ביצירה?

רני אורן: "קודם כל יש להם תוכנית של כמה שלבים: השלב הראשון הוא ההתאקלמות, השני הוא ההתלמדות והשלב הבא הוא התמחות בתפקיד ספציפי. בסופו של דבר, מגיע שלב החניכה שבו נער חונך נער אחר לאותו התפקיד שהיה לו, לדוגמה אם נער אחד היה אחראי משמרת אז השני חונך אותו לתפקיד הזה. 

יש נערים שהופכים להיות אחראי משמרת, יש נערים שמנהלים את המלאי ואת המחסן ויש שמתמקדים יותר במכירות, בצד הטכנולוגי ואז הם נמצאים יותר בפלטפורמת האונליין או בשיווק הדיגטלי.  בעיקרון הנערים פוגשים כל תהליך, החל מהזמנת חומרי הגלם, הארגון שלהם במחסן דרך כל תהליכי הייצור עד האריזה, המיתוג, השיווק והמכירות. הנערים בעצם מובילים את כל התהליך של היזמות העסקית בשונה ממקום עבודה אחר זה ממש בית ספר לעסקים, למנהיגות ולחדשנות".

דויד: "אני היום אחראי חממה.  בפרויקט עצמו יש מחסן ויש חממה לדברים שמעבר, כל הנרות, כל הכוסות... לפעמים אני אחראי משמרת ולפעמים אני אחראי על עוד נערים, מעביר להם את המשמרת ומה צריך לעשות. אני חושב שאני מאוד פעיל שם,  אני עושה ספירת מלאי, נוסע בשביל להחזיר כל מיני דברים".


אילו כלים הנערים מקבלים במסגרת "נערי האור"?

רני אורן: "הנערים הם מקסימים, מוכשרים ועם המון פוטנציאל שיכולים להצליח בחיים, אבל הם עברו חיים שהביאו אותם לנקודה שהפסידו אמון בחברה, בעצמם ובעולם המבוגרים. הנערים בורחים מהמבוגרים, מהמורים, מהעובדים הסוציאליים משוטרים ומעורכי דין וברגע שהם רוכשים מחדש את האמון קודם כל בעצמם ובני אדם, אז הם חוזרים גם להאמין בחברה ובתקווה האמיתית להשתלב בה. מבחינתנו החלק הכי חשוב זה כישורי חיים שבו אנחנו מלמדים את הנערים להעריך את עצמם ולאהוב את עצמם. אנחנו עוזרים להם לראות שהם מצליחים, שהם מסוגלים ואנחנו עוזרים להם לחלום, כי הם מגיעים אלינו במצב של הישרדות ובסוף התהליך הם גם יכולים לחלום".

דויד: "אני לא חושב שזה כלי, אבל מה שמאוד עזר לי זה המשפחתיות, ידעתי שאם צריך לשתף את מישהו על משהו, הוא יבוא ויקח אותי לשיחה ויקשיב לי, הוא לא רק יגיד לי 'תשמע אני מבין אותך', אלא הוא באמת ינסה לעזור.למדתי מה זה לעבוד בעבודה אמיתית ומסודרת עם תלוש משכורת ולא בשחור, למדתי איך לדבר ואיך לעשות את ההפרדה, אם אני בא עצבני, למדתי לשים את העצבים בצד למען העבודה כי ידעתי שיש לי אחריות ואני צריך להתמודד איתה".


איזה אירוע מרגש אתה זוכר שקרה לכם בעקבות הפרוייקט? 

רני אורן: "יחד עם עברי לידר פיתחנו סדרה של נרות, הוא שותף שלנו ויש לנו סדרה משותפת שנמכרת ובחנוכה שנה שעברה עשינו אירוע גדול איתו. בנוס, יש לנו גם את משי קלינשטיין שקנתה את הנרות אצלנו וחילקה לכל האורחים בחתונה וגם עם אחינועם ניני עשינו אירוע מאוד גדול". 

דויד: "היה לנו יום שהגיעו אלינו ניצולי שואה. עבדנו איתם, שמנו להם מוזיקה והתחלנו לרקוד תחשוב, ילדים בני 17-18 רוקדים עם אנשים בני 80-90. אני זוכר שרקדתי שם עם מישהי וראיתי אותה מחייכת. בסוף המפגש עם הניצולים, כולם באו, אמרו לנו תודה ואותה הניצולה אמרה שזה היום הכי מאושר שלה. הייתי מאושר מהיום הזה, כי ראיתי אנשים שכל החיים שלהם עברו חיים שאני לא מאחל לאף אחד לעבור ואמרתי לעצמי 'שימחת בן אדם שעבר תלאות וזוועות, אז זה הופך אותי לבן אדם קצת יותר טוב'".


מהן השאיפות שלך לגבי "נערי האור"? 

רני אורן: "הנושא של עסקים חברתיים, הוא נושא שהתמחנו בו שנים ואני חושב שאנחנו רוצים להפוך את 'נערי האור' למותג העל החברתי הראשון. אנחנו רוצים שזה יהיה מותג חברתי מוכר ואהוב ושהעסקים החברתיים יהפכו להיות משהו הרבה יותר גדול ומוערך. זו החלטה שאנחנו לגמרי עומדים מאחוריה, עושים כל מה שצריך כדי להיות שם, שהמוצרים של 'נערי האור' יהיו סופר איכותיים והערך של הציונות מוביל אצלנו.

החזון שלנו הוא להקים מרכזים כאלו בכל מקום שצריך וכנראה שצריך בכל עיר בישראל, להגיע למקומות שבהם יש הכי הרבה צורך למסגרת תעסוקתית מהסוג הזה, לפריפריה כדוגמת ג'סר אל זרקא, מקומות שאינם בולטים בישראל, מקומות שבהם יש רמות עוני ואלימות שלא מכירים ואנחנו רוצים להגיע לכל מקום כזה שיש חושך ולהביא את האור של 'נערי האור'". 


איפה אתה חושב שהיית היום, אם לא היית חלק מ"נערי האור"? 

דויד: "בעיקרון אני בפנימייה כבר תקופה, אבל מאז שהתחלתי לעבוד שם השתנתי ב-180 מעלות. לפני זה לא הייתי מכבד אנשים, רב עם אנשים בני חמישים ושישים והייתי עושה מה שאני רוצה. שם למדתי לשמור על האיזון, במקום להשתמש בכעס לבוא ולדבר אותו, לבקש עזרה כשאני צריך. אני מרגיש שיותר למדתי ממה שקיבלתי כל החיים, הרגשתי שאני מקבל כלים מאנשים, באתי ולקחתי עצות, התייעצתי עם אנשים וזה רק עשה לי טוב".


כארגון חברתי, איפה רואים את עצמכם בעוד 10 שנים? 

רני אורן: "אנחנו רואים את עצמנו מטפלים בכל נער ונערה שזקוקים לכלי הזה ורוצים לעבוד עם רשויות בכל מקום בארץ. אנחנו רוצים להיות נוכחים בכל מקום שבו יש בני נוער ולהקנות להם כישורי חיים על  שיצליחו בהם. אחת מהמטרות היא גם להפחית את האלימות ויש לנו הרבה חבר'ה שהצלחנו למנוע מהם את המסלול של ללכת לכלא ונתנו להם עתיד של תקווה. המטרה שלנו זה להגיע לכמה שיותר בני נוער, לתת להם להיות חלק מהזדמנות עסקית ולתת להם בעיקר תקווה".

דויד: "אני לא יכול להגיד לך איפה אני רואה אותם, אבל אני מאחל להם שזה יתפוס תאוצה ברמה עולמית, שיותר אנשים יבואו ויכירו ולא בעיקר רק את הנרות והסבונים אלא את האנשים, החוויה, הרצון לבוא ולעזור לאנשים ונערים בסיכון, נערים שנמצאים בפנימיות, זה מה שאני מאחל. כשאנחנו מוכרים נרות של אנרגיות ושלווה ואני מאמין שמי שיצר את נרות השלווה יהיה שלו ונינוח".

bottom of page